ספר: שנת היובל / ענת לוי . ממליצה: שרית יוכפז
ענת לוי – שנת היובלשנת הוצאה: 2019
ז’אנר: רומן רומנטי
הוצאה לאור: הוצאה עצמית/
בריצת בוקר סתווית בסנטרל פארק נתקלת יעל ביובל, האקס המיתולוגי ששבר את ליבה כשנפרדו במהלך טיול בהודו לפני שלושים שנה. המפגש המקרי עם אהבת חייה, שנים ספורות לאחר שהתאלמנה מבעלה אמיר ורגע לפני יום הולדתה החמישים, מטלטל את עולמה. הוא מצית בה ערגות נשכחות וסוחף אותה אל תוך סערת רגשות ויצרים, המאירה באור חדש את כל מה שחשבה על חייה, על הבחירות שעשתה ועל עצמה.
האם תצליח יעל להשיב את מחוגי הזמן לאחור, לתקן את משגי העבר ולזכות בהזדמנות נוספת לחיים שהחמיצה? האם יכולה אהבת נעורים המתלקחת מחדש לבעור מבלי לשרוף את כל אשר נקרה בדרכה? האם המפגש המחודש יחזיר את יעל לחיות בתשוקה ולגלות מה נכון עבורה?
במהלך שבוע מסחרר שקסם ההתאהבות, כאב הנטישה ופחד האובדן משמשים בו בערבוביה, יוצאים יעל ויובל למסע הרפתקאות חושני, שפוגש שלל דמויות ססגוניות מחיי הלילה וסצנת האומנות הניו יורקיים וגם חוזר לתמונות מימי העבר בישראל התמימה של פעם, עד לסיום המפתיע, שאחריו דבר לא ישוב להיות כשהיה.
זה ספר לוהט, נועז וקולח, אמיץ, חכם ונוגע ללב. רומן מענג ששוזר סצנות בלתי נשכחות עם תובנות על זוגיות, אהבה, בגידה ואקראיות החיים.
ענת לוי, ילידת 1965, נשואה ואם לשלושה בנים, היא עורכת דין בעלת משרד בתחום הנדל”ן והתכנון והבנייה ומרצה בבית הספר למשפטים במכללת ספיר. שנת היובל הוא ספר הביכורים שלה.
ראיון עם ענת לוי מחברת הספר "שנת היובל":שנים רבות הסתירה עו"ד ענת לוי את הקשר המשפחתי שלה למשורר הלאומי
חיים נחמן ביאליק. זה תמיד התקשר אצלה למבוכה הגדולה שחוותה, כשסבתה יהודית, שהיתה
אחייניתו האהובה, הגיעה מידי שנה לביה"ס שלה ביום ביאליק, כדי לספר על האיש
ופועלו. זיכרון הסבתא קטנת הקומה והגוף, שהיתה עומדת ומרצה בעברית מצוחצחת ומיושנת
בפני חבריה לכיתה ודאגה לתקן כל מי שהעז לדבר בשפה לא מדויקת, גרם לה להסתיר את
הנושא.
משפחת ביאליק היתה משפחה קטנה מאד. למשורר הלאומי עצמו לא היו ילדים ואחיו
דב, שעימו עלה ארצה בספינת הסופרים, נישא והביא לעולם 2 בנות, יהודית ולאה. היות ולאה
ובנה ח"ן (קרוי על שם הדוד הנערץ) נפטרו, ירשה סבתא יהודית את התמלוגים על
יצירתו מדביר ואחריה הספיקו להנות מתמלוגים אלה גם אמה של ענת ודודתה, שכצפוי נשאו
בגאווה את הייחוס ל ביאליק. כשענת זכתה בילדותה בפרס נשיא המדינה על חיבור שכתבה בנושא השלום, במשפחה
היו בטוחים שאלה הגנים של ביאליק שעברו בירושה. האהבה הגדולה שלה לקריאה, שגרמה לה
לגמוע בילדותה אלפי ספרים והתשבחות שקיבלה על כושר הביטוי היחודי שלה, גרמו לה
לחשוב שזה היעוד שלה בחיים - להיות סופרת. לכן בצבא השתתפה בסדנת כתיבה כדי ללמוד
כתיבה בבית אריאלה, אחת המשתתפות בסדנה היתה הסופרת סביון ליברכט.
אבל כשהגיעה העת לבחור מה ללמוד באוניברסיטה, אחרי שהתקבלה על מלגת הצטיינות ללימודי משפטים
באוני' העברית, החליטה לנטוש את אהבת הכתיבה ולבחור בלימודים פרקטיים יותר. רגע
לפני תחילת לימודי המשפטים כמעט וחלה תפנית בעלילה, שכן במקום לסוע לטיול גדול של
אחרי הצבא, ענת החליטה לשכלל את האנגלית לקראת לימודי המשפטים ונסעה ללמוד קורס
בספרות אנגלית בקיימברידג'. שם זכה סיפור קצר שכתבה באנגלית בפרס הראשון, אבל גם אז
לא ביצעה חישוב מסלול מחדש ולא שינתה את הבחירה בלימודי המשפטים.
היא חזרה לישראל סיימה את הלימודים באוני' העברית והחלה להתמחות במשרד
בת"א שעסק בנדל"ן ותכנון ובניה. היא התחתנה, ילדה 3 בנים הקימה משרד
עורכי דין עצמאי והשקיעה את זמנה במשפחה ובקריירה, כולל תואר שני שעשתה באוני' תל
אביב בתכנית משותפת עם אוניברסיטת ברקלי. החיים העמוסים לא הותירו לה פנאי ואת
כתיבת הפרוזה היא זנחה לחלוטין. המקומות היחידים שבהם היא נתנה ביטוי ליכולות
הכתיבה שלה היה במסמכים משפטיים.
מעבר להישגים מקצועיים, כבעלת משרד בוטיק לעריכת דין בתחום הנדל"ן,
היא זכתה להיות שותפה להקמתו של ביה"ס למשפטים במכללת ספיר, לאחר שפרופ' עמרי
ידלין פנה אליה כדי שתסייע בכך, והיא מרצה בו כבר 7 שנים קורס בתחום - "עיסקאות
מורכבות במקרקעין".
ואז הגיע גיל חמישים. שנת היובל - כשם
הספר. גיל של בשלות שמייצר סוג של חשבון נפש. שמוביל לכל מיני שאלות לגבי הדרך
שעשינו בחיים. האם הגשמנו את שאיפותינו? האם נתנו ביטוי ומימשנו את עצמנו ואת הכישרון
שלנו? האם אנחנו חיים של סיפוק ואהבה ומממשים את התשוקה שלנו?אלמלא המסע להודו, כנראה שענת היתה ממשיכה בשגרת חייה ובמרוץ החיים המטורף,
שכל מי שמנהל קריירה תובענית ומשלב אותה עם חיי משפחה וגידול ילדים נאלץ מכיר
היטב.
אלא שבשל אילוצים משפחתיים, היא מחליטה לחגוג לבד את שנת היובל 50 שלה במסע
בהודו. כדי לשתף את המשפחה בחוויות המסע, היא פותחת חשבון בפייסבוק ולמרות
ההתנגדות בה החזיקה לרשתות החברתית, וגילתה שהיא שואבת הנאה גדולה מהתגובות
הנלהבות שהיא קיבלה ממי שעקבו אחר קורות המסע העוצמתי שעברה.
כשחזרה הפצירו בה רבים להפוך את הפוסטים לספר. לאט לאט הבשילה בה ההכרה,
שאולי השינוי שנכון עבורה לעשות לכבוד שנת היובל, הוא לחזור לתשוקה הגדולה שלה
ואולי להגשים את שאיפת הילדות שזנחה לפני שנים רבות – להיות סופרת. ברצינות הרגילה
היא מחליטה להרשם לסדנאות הבית של אשכול נבו ואורית גידלי. כשמתברר לה שצריך לעבור
מבחן קבלה היא מבקשת לעשות שימוש ברשימות המסע מהודו. אבל כשמסבירים לה שיש כללים
נוקשים כדי להתקבל, היא יושבת לכתוב סיפור קצר אחרי שנים שלא תרגלה את כישורי
הכתיבה. "הרגשתי שזכיתי בבג"צ של חיי" היא מספרת על הבוקר
שלמחרת בו קיבלה את ההודעה מאשכול נבו שכתב לה שישמח שתשתתף בסדנת הכתיבה שהוא
מנחה.
את הספר "שנת היובל" התחילה לכתוב ערב תחילת סדנת הכתיבה. היא
נסעה לניו יורק לחופשה קצרה. הגיעה לעיר לפנות בוקר וגילתה שהחדר במלון שהוזמן על
ידה לא יתפנה לפני אחה"צ וכך מצאה את עצמה יושבת בלובי המלון מותשת, עם
המחברת שנרכשה בטיול בהודו והפרק הראשון בספר התחיל להיכתב מעצמו.
גיבורת הספר יעלי, מרצה לאומנות, שוהה בניו יורק בשנת שבתון. במהלך ריצה
בסנטרל פארק היא פוגשת את יובל, האקס המיתולוגי שלה ששבר את ליבה כשנפרדו במהלך
טיול בהודו לפני שלושים שנה. המפגש המקרי עם אהבת חייה שנים ספורות אחרי שהתאלמנה
מבעלה אמיר ורגע לפני יום הולדתה החמישים מטלטל את עולמה. הם מבלים בניו יורק ונסחפים
לתוך סערת רגשות ויצרים שמאירים באור חדש את כל מה שחשבו על חייהם ועל הבחירות
שעשו. במהלך שבוע מסחרר, שקסם ההתאהבות כאב הנטישה ופחד האובדן משמשים בו בערבוביה,
יוצאים יעל ויובל למסע.תחילת הדרך היתה מאתגרת. ענת שכל חייה הכל הלך לה בקלות מצאה את עצמה
משותקת. גם כי כל חבריה לסדנה נראו לה מוכשרים כל כך וגם כי גילתה שכתיבה מצריכה
התערטלות פנימית. כזו שמחייבת להשליך הצידה את הפחד מהכישלון ולנסות לעשות משהו
בלי לדעת שאתה טוב בו. זה היה חדש לה. היה גם חשש איך יתקבל הספר שהוא רומן נועז
וסקסי בקהילה המקצועית והאישית אליה היא משתייכת."אני חושבת שבהודו מצאתי את ערוץ האומץ שלי. כל חיי הלכתי בתלם. עשיתי
מה שצריך. הייתי הילדה הטובה. האחראית. הרצינית. הקפדתי לשאוף להצטיין בכל מה
שנגעתי בו. כישלון אף פעם לא היה אופציה. הכניסה לעולם הכתיבה איפשרה לי להרפות,
לשחרר ולהיחשף. להפסיק להתבייש במה שפחות מוצלח בי. להסיר מעצמי את גלימת השלמות
ולהתפשט. זה עדיין מפחיד למרות שאני חושבת
שהתהליך שעברתי לימד אותי גם איך לנסות שלא לפחד מהפחד". שנת היובל היא שנת שמיטה בה משוחררת האדמה מהצורך להניב. זו גם שנה של
שחרור עבדים ושל יציאה לחופשי מכבלים חיצוניים ופנימיים. גם עבור ענת שנת היובל
הפכה לשנה של שיחרור מהשעבוד לשלמות.
מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה