מגדל דוד מוזיאון ירושלים והמפעל מציגים:
אסכולת ירושלים – 100 שנות אמנות בעיר
שתי תערוכות "אסכולת ירושלים" מאפשרות לצפות לראשונה באמנות ירושלמית שהתגבשה לאורך מאה שנות יצירה, ובדימוי של העיר כפי שיצרו אותו אומניה
אירוע פתיחה: 7.3.2024
18:00 מגדל דוד מוזיאון ירושלים | 20:30 המפעל
מאת שרית יוכפז
בגלריה במבנה הכניסה החדש במגדל דוד מוזיאון ירושלים, ובמבנה "המפעל", ייפתחו ב-7.3 צמד התערוכות "אסכולת ירושלים", המאפשרות לראשונה לצפות ברצף האמנות הירושלמית שהתגבשה לאורך למעלה ממאה שנות יצירה, ובדימוי של העיר כפי שהוא משתקף ביצירתם של אמניה.
'רוח אבן' התערוכה הראשונה בצמד, מציגה את ראשיתה של האמנות העברית בירושלים עד לשנות ה-50 של המאה העשרים. זוהי תערוכת מחווה ל"ימי מגדל דוד", תערוכות האמנות העברית הראשונות בארץ ישראל אשר הוצגו בדיוק באותו מקום - מצודת מגדל דוד, לפני כמאה שנים. התערוכה השנייה המוצגת במפעל, מכונה "שטח הפקר", ומציגה אמנות עכשווית בירושלים משנות החמישים ואילך.
התערוכות מוצגות בשניים ממוסדות התרבות החשובים בעיר– מגדל דוד, על כל משמעותו הסמלית וההיסטורית, והמפעל, מוסד עכשווי לתרבות ולאמנות רב תחומית מתחדשת ושיתופית. במסגרת התערוכות ניתן לחזות ביותר ממאה יצירות מקור, מוצגים וחפצים, כרזות ועוד, ולעקוב אחר רצף השתנות הביטוי האמנותי בעיר המרתקת והמורכבת.
ירושלים, עיר של הפכים וסתירות, סיפקה מאז ומעולם לאומניה כר נרחב ועשיר לפעולה ולהתייחסות. האמנות הירושלמית מתאפיינת בקצוות, ולעיתים קרובות אף מצליחה לעשות את הבלתי אפשרי ואוחזת בכל הקצוות בעת ובעונה אחת: ירושלים של עבר ושל הווה, עתיקה ומודרנית, מקומית ואוניברסלית, עברית ורב תרבותית, מזרחית ומערבית, עיר של חורבן וגאולה בו זמנית. דווקא בשל המתחים הרבים המתקיימים בה, הצליחה ירושלים ליצור מסורת אומנותית החוצה זהויות, מדינות ויבשות, ומייצרת גם היום רגשות עזים.
שתי התערוכות תחת השם 'אסכולת ירושלים', להן נערכו מחקרי עומק ואיסוף של יצירות אמנות נחבאות, נאצרו עוד לפני השבעה באוקטובר, אך נראה כי הרלוונטיות שלהן מקבלת משנה תוקף נוכח מוראות המלחמה: לצד השאיפה של האמנות והאמנים לעמוד בקו אחד עם ערכים בין לאומיים וכלל אנושיים, התערוכה משקפת את המציאות המורכבת והמשברים החוזרים ונשנים, את המתח בין הפלגים השונים באוכלוסייה, את המאבק הניטש תמידית בין מרכז ושוליים על הניסוח של ערכי החברה הישראלית, וכן את הלחץ מפנים ומחוץ לתיקונה של מערכת היחסים המורכבת בין ערביי ארץ ישראל והפלסטינאים, לבין מדינת ישראל.
שתי התערוכות בוחנות את תפקידה של האמנות בשדה הציבורי הישראלי, ושואלות כיצד ירושלים, בירת ישראל, היא זירה של התחדשות תרבותית, והתגייסות לאומית מחד גיסא, וזירה ביקורתית המשקפת ומגיבה לפרקים חשובים ואף למשברים בתולדותינו מאידך גיסא. זהו הסיפור הנאסף והמצטבר של עברנו וההווה המתמשך של מציאות חיינו, ומגולם אף במופע האומנותי ביחסי הגומלין בין יום יום למשבר. באותה מידה, מאפשרת האמנות למתבוננים נחמה וחופש בפרשנות וביכולת לדמיין מציאות אחרת.
תערוכת אסכולת ירושלים במגדל דוד מוזיאון ירושלים:
התערוכה במגדל דוד- 'רוח אבן' שאצרה טל קובו בוחנת את חמישים השנים הראשונות של האמנות העברית בירושלים, מתקופת העלייה הראשונה ועד קום מדינת ישראל. הפגישה עם ירושלים הממשית באה לידי ביטוי באומנותם, בכתביהם ובתולדות חייהם של אמני התקופה. פעולתם ניכסה מחדש את ירושלים המקראית אל חיק העם הנבחר וניסחה ירושלים חדשה ברוח האידיאולוגיה הציונית והתנועות המודרניסטיות של האמנות באירופה. באמנותם הייתה ירושלים מושא לתשוקה וכמיהה, אך גם נושא של מחקר וגילוי בחיפוש מתמיד אחר שפה וצורות עבריות חדשות. 'רוח אבן' היא מחווה לתערוכות הראשונות של אומנות עברית בארץ ישראל, שהוצגו במגדל דוד בתקופת המנדט הבריטי, מאז שנת 1921 ועד לשנות ה- 30 של המאה ה- 20.
לצד זאת, חושפת התערוכה את הסדקים בנרטיב הקנוני של תולדות האמנות העברית בירושלים, ונותנת במה למשברים חברתיים ותרבותיים שתססו מתחת לפני השטח. לצד אמנים שהפכו לאגדה כבוריס שץ, אירה יאן, מרדכי ארדון, ראובן רובין, אנה טיכו ורבים נוספים, מוצגות יצירותיו הייחודיות של אמן בצלאל הנשכח, אחד מן האמנים הבודדים ממוצא ספרדי-סלוניקאי, נחמיה בדרשי; יצירותיהן של האמנית הרב תחומית הווירטואוזית אלזה לסקר שילר ושל האמנית גרטה וולף קרקואר, המעוררות שאלה אודות מקומן של אמניות נשים בתוך הקנון; כמו כן, מופנה זרקור ליצירתו ולתרומתו הגדולה של האדריכל ירחמיאל שכטר, מקים המחלקה לכתב בבצלאל החדש, פורץ דרך שהעמיד והשפיע על דורות של טיפוגרפים ישראלים. יצירות אלו מלוות בתערוכה בסרטים חדשים והיסטוריים, וכן בקטעי ספרות, שירה והגות, שנכתבו בירושלים באותן השנים.
אמנים: בוריס שץ, זאב רבן, אירה יאן, אבל פן, נחמיה בדרשי, לודוויג בלום, אהרון שאול שור, שמואל חרובי, שמואל לוי אופל, יוליוס יותם רוטשילד, ראובן רובין, ציונה תג'ר, יוסף זריצקי, לודוויג בלום, מירון סימה, יעקב שטיינהרט, אדולף ברמן , מרדכי ארדון, אלזה לסקר שילר, אנה טיכו, גרטה וולף קרקואר, לאופולד קרקואר, יעקב שטארק, ירחמיאל שכטר, מאיר גור אריה, פרידל שטרן, רות שלוס, רודי דייטש, זבדי שלמה, גרד רוטשילד,
אסכולת ירושלים ב"המפעל"
החלק השני של התערוכה המכונה "שטח הפקר" שאצר ד"ר אלעד ירון בוחנת מהי אמנות ירושלמית עכשווית, את אופי הקשר שלה למרחב ולהיסטוריה, להתקבצות קולקטיבית ולפעולה חברתית אזרחית. התערוכה מוצגת בקומת הגלריה של המפעל ומציגה עשרות עבודות אמנות, ותיעוד היסטורי של פעולות אמנות מכוננות, שנעשו בירושלים משנות השישים ועד 2023.
התערוכה מבקשת להציע קריאה מחודשת ולהתבונן לעומק בזירת האמנות האלטרנטיבית שפורחת בעיר מאז שנות השישים ועד לימינו. זירה שהפכה לאחרונה לרלוונטית במיוחד. בירושלים נוסדה אמנות שהיא מקומית במובן העמוק של המילה. כזו שמחוברת מצד אחד לירושלים ההיסטורית, הנחלמת והאידיאלית, ומצד שני פועלת ב"עיר של מטה", ביחס להתרחשויות הפוליטיות, הדתיות והחברתיות העכשוויות.
התערוכה שטח הפקר בתמיכתה של הקרן לירושלים. כהמשך חי של התזה אותה בוחנת התערוכה שטח הפקר מוצגות בקומת הקרקע של המפעל שתי התערוכות: קווי תפר ופרצה שמהוות דוגמה חיה למהי אמנות ירושלמית ולאופני הפעולה האלטרנטיביים שהיא מאפשרת.
אמנים: חנאן אבו-חוסיין, אתי אברג'יל, שרון אברהם, אברהם אופק, יעל אורן, סרגי אנגל, נעה ארד-יאירי, אמיר בולצמן, יודה בראון, גבי ושרון מציגים, ענת גולן, עדינה בר-און, גיא דוד ברילר, דוד כהן־וולין, איתמר המרמן, שלמה וזאנה, מאשה זוסמן, זיק, יוסי חביליו, צבי טולקובסקי, יובל יאירי, נעם כוזר, דוד (דוכי) כהן, עינת לידר, מוטי מזרחי, עציון מזרחי, מוסללה, בית הספר מוסררה, גרי מרקס, משקוף, אבי סבח, ינאי סגל, סלה-מנקה, יותם קלנר, אורי רוזנווקס, שגרירות אירן בירושלים, בן שיר, יעל בוכבינדר-שמעוני.
אילת ליבר, מנכ"לית מגדל דוד מוזיאון ירושלים: 'אסכולת ירושלים'- רוח האבן, היא התערוכה הראשונה הפותחת את הגלריה החדשה לתערוכות מתחלפות בביתן הכניסה ע"ש אנג'לינה דרהי במגדל דוד מוזיאון ירושלים. אך סמלי הוא שחלל התערוכה החדש והמודרני שבנייתו הושלמה לאחרונה שוכן סמוך למקום בו נבנה לפני יותר ממאה שנה 'ביתן בצלאל' . אירועי האמנות והתערוכות שהתקיימו בימי המנדט הבריטי במגדל דוד עוררו התרגשות רבה וסימלו את תחייתו המחודשת של העם היהודי בארצו. היום, כמאה שנה אחרי, נפרשת בין 'המגדל' ל'מפעל' תמונה מרהיבה של חילופי המשמרות באמנות המקומית, המאפשרת מבט מעמיק אל תפיסת העולם והזהות המשתנה תדיר, הן של ירושלים והן של אמניה.
טל קובו, אוצרת התערוכה 'רוח אבן' בגלריה בביתן הכניסה החדש במגדל דוד מוזיאון ירושלים: רבים מן החוקרים דנו בשאלה האם ניתן להגדיר את "אסכולת ירושלים" בתולדות האמנות הישראלית. אם לא היה סימן שאלה, לא היה במה לדון לאורך עשורים ארוכים. נראה כי "אסכולת ירושלים" היא תופעה שיש להכיר בקיומה ובתרומתה לשדה האמנות הישראלי. החל מראשית המאה ה-20 ועד לימינו, האמנים הירושלמים ויצירתם נוגעים בעצבים החשופים של הזהות היהודית והישראלית. במבט רטרוספקטיבי, נראה כי הפעולה האומנותית הירושלמית, היא בעלת מאפיינים ברורים, בה ירושלים עצמה היא בעלת תפקיד חשוב: ירושלים הרוחנית הקדושה, לצד ייחודם של היום יום בעיר ו"רוח התקופה", שהשפיעו באופן מכריע על האמנים שיצרו בעיר בעבר ויוצרים בה גם היום
נטע מייזלס, מנכ"ל "המפעל": תערוכות "אסכולת ירושלים" מביאות תמונה של עיר, פרוסה מסיפורה של ירושלים, מבעד לעיניהם וקולם של אמניה. מבעד לניסיונות, הכישלונות וההצלחות, לא רק לפעול בעיר, אלא לפעול עליה כקנבס. האפשרות הזו, המגולמת גם בתערוכות המשלימות הנפתחות במפעל - "פרצה" ו"קווי תפר" - מציעה קריאה חיה לכל תושב ותושבת, להשתתף בעיצוב העיר בה אנו רוצים לחיות. החוט הדק המקשר אם כן בין 'המגדל' ו'המפעל', פורס 100 שנות יצירה בירושלים, ומקפל בה את ההצעה הירושלמית כל כך להתיך יצירה אמנותית ביצירת חברה, חיים ועיר.
ד"ר אלעד ירון אוצר התערוכה 'שטח הפקר' במפעל: בתור פעיל בעולם האמנות הירושלמי (במסגרת קבוצת בית ריק והמפעל), הייתי חלק מיצירה ענפה. תמיד תפסנו את עצמנו כחדשניים, וכמי שמנסים להיות רלוונטיים לציבור הרחב ולא רק לשדה האמנות. לצד פעילותי בשדה, אני גם חוקר של אמנות. כאשר שני תחומי העניין שלי התחברו יחדיו, התחלתי להביט בהיסטוריה של האמנות הירושלמית. הופתעתי מאוד לגלות שהפעולה שלי בשדה היא המשך של מסורת ארוכה. עוד יותר התפלאתי ללמוד שאני וכל חבריי לשדה לא הכרנו את המסורת הזו, שקשורה למה שעשינו באופן ישיר. מסורת שמסבירה למה היצירה בירושלים רלוונטית מאוד למשתתפי השדה כמו גם לציבור הרחב. אני מאושר שכיום קיים מקום כמו המפעל, שמאפשר לפצות על הפער הזה, ולספר מחדש את סיפורה של האמנות העכשווית בירושלים. ביחד הבנו שיש לנו משימה, לכתוב פרק חסר בתולדות האמנות הישראלית - אלו תולדות האמנות הירושלמית.
שעות פתיחה מגדל דוד מוזיאון ירושלים, רחבת ממילא:
א' 12:00-20:00
ב-ה ושבת 09:00-17:00
ו' 09:00-15:00
*הקופות פתוחות עד שעה לפני הסגירה
שעות פתיחה המפעל, רחוב המערבים 3, ירושלים:
א'-ה' 10:00-18:00
ימי ו' 10:00-14:00
בגלריה במבנה הכניסה החדש במגדל דוד מוזיאון ירושלים, ובמבנה "המפעל", ייפתחו ב-7.3 צמד התערוכות "אסכולת ירושלים", המאפשרות לראשונה לצפות ברצף האמנות הירושלמית שהתגבשה לאורך למעלה ממאה שנות יצירה, ובדימוי של העיר כפי שהוא משתקף ביצירתם של אמניה.
'רוח אבן' התערוכה הראשונה בצמד, מציגה את ראשיתה של האמנות העברית בירושלים עד לשנות ה-50 של המאה העשרים. זוהי תערוכת מחווה ל"ימי מגדל דוד", תערוכות האמנות העברית הראשונות בארץ ישראל אשר הוצגו בדיוק באותו מקום - מצודת מגדל דוד, לפני כמאה שנים. התערוכה השנייה המוצגת במפעל, מכונה "שטח הפקר", ומציגה אמנות עכשווית בירושלים משנות החמישים ואילך.
צילום נחמיש ברדשי
מאת שרית יוכפז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה