"לב שקט מאד"
סרטו עטור הפרסים של הבמאי איתן ענר
דרמת מתח משובחת המתרחשת בירושלים
בכיכובה של השחקנית אניה בוקשטיין
בבתי הקולנוע בישראל, החל מ-26 בינואר 2017
הסרט "לב שקט מאוד", דרמת מתח, המביאה למסך, את סיפורה של נעמי (אניה בוקשטיין) פסנתרנית תל אביבית יפיפייה ושברירית, שעוברת בעקבות משבר, לגור בשכונת קריית יובל המתחרדת בירושלים. שמחה, ילד חרדי המחונן בכישרון מוסיקלי נדיר, מאמץ לעצמו את נעמי כמורה לפסנתר ובכך מפיג את המתח בינה לבין שכניה החדשים. מפגש מקרי עם פבריציו (השחקן האיטלקי ג'ורגי'ו לופאנו), נגן עוּגב בכנסייה בעין כרם, מסבך את נעמי ושמחה עם קבוצה של דתיים קיצונים. נעמי מוצאת את עצמה מבודדת לחלוטין, דווקא כשהיא מבינה שחייה בסכנה.
עוד משחקים בסרט, אורי גוטליב, עירית קפלן, רונה לי שמעון, גילת אנקורי, מיכי ורשביאק, לביא זיטנר, יואב לוי, לודי בוקן והפסנתרן הצעיר ליאור ליפשיץ.
"לב שקט מאד"- זכה בפרס הסרט הטוב ביותר ופרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל טאלין 2016, בפרס התסריט בפסטיבל הסרטים חיפה 2016, ובפרס "קארט בלאנש" בפסטיבל לוקרנו 2016.
את הסרט כתב וביים איתן ענר ("סיפור חצי רוסי", "הצל של החיוך שלך", "פרצוף של פוקר"), הפיקו גרין פרודקשנס (הנוער, אנשים כתומים) -גל גרינשפן ורועי קורלנד וסרטי יונייטד קינג- משה אדרי ולאון אדרי, בתמיכת המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים וקרן רבינוביץ' לאמנויות.
הדמויות הראשיות
נעמי (אניה בוקשטיין) - פסנתרנית תל אביבית שבעקבות משבר עוברת לגור בשכונה מתחרדת בירושלים.
פבריציו (ג'ורג'ו לופאנו)- נזיר פרנציסקני איטלקי, נגן עוגב בכנסיית מנזר בעין כרם.
שמחה (ליאור ליפשיץ) – ילד ממשפחה חרדית. עילוי מוסיקלי שתקן.
יהודית (עירית קפלן) – אלמנה חרדית ואם לחמשה. שכנתה של נעמי ואמו של שמחה.
מאיה (רונה לי שמעון) - פעילה בעמותה המנסה לבלום את ההתחרדות בשכונות מעורבות בירושלים.
פקח החניה (אורי גוטליב)- איש מעצבן ועצבני, הממרר את חייה של נעמי.
דויד (לביא זיטנר) – ילד פלא של עולם המוסיקה הקלאסית, האקס של נעמי.
דובי (יואב לוי) – מאבטח ירושלמי חובש כיפה, המחזר אחרי נעמי.
הצהרת הבמאי - איתן ענר
לב שקט מאוד הוא מכתב אהבה. מכתב אהבה לאקסית המיתולוגית שלי – ירושלים. זה לא מכתב עם לבבות ושושנים, זה מכתב של אוהב שבור לב, מכתב פרידה מעיר שאני מכיר בה כל סדק בכל אבן, מכתב פרידה מבית.
עם משונה אנחנו, "הירושלמים במקור". לא משנה איפה גר הירושלמי. ירושלמי נשאר ירושלמי. הלוקאל פטריוטיות שלנו נשארת אתנו שנים אחרי שעזבנו את העיר שבה נולדנו, ולעתים קרובות אנחנו נסחפים לשיחות על העיר שהשארנו מאחור, רובן שיחות של קיטורים, אם לא ממש הספדים: מי עוד עזב? מי בכלל נשאר? מה יהיה עם העיר הזאת?
תחילתו של הסיפור שמאחורי לב שקט מאוד היא בשיחה שכזאת, שהייתה לי לפני חמש שנים: חבר לעבודה – דווקא לא ירושלמי – סיפר לי סיפור די מטריד על אחותו, פסנתרנית תל אביבית צעירה שעברה לירושלים, והפכה מטרה לאיומים מצד ארגון חרדי אנונימי, בגלל שיעורי עוגב שקיבלה בכנסיה.
הסיפור הזה החזיר אותי בבת אחת לעיר שבה נולדתי, לקריית יובל – השכונה שבה גדלתי, לאהבת הנעורים הגדולה שלי – המוסיקה הקלאסית, ולהרבה מאוד unfinished business שיש ביני ובין שלושתן.
את לב שקט מאוד עשיתי בלב גועש. סיפורה של נעמי (אניה בוקשטיין), הוא הסיפור האישי ביותר שסיפרתי עד היום כקולנוען ואני מקווה שהוא ייכנס לצופים לתוך הלב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה