תערוכה רטרוספקטיבית זו — תערוכתה הגדולה הראשונה בישראל — מאגדת עבודות שנוצרו במשך כשמונים שנה. התערוכה סוקרת בהרחבה את פועלה האמנותי עד כה ומתחקה אחר עבודתה ביפן, בארצות הברית ובאירופה, החל בציוריה ובפסליה המוקדמים וכלה במיצבים האופפים את הצופה מכל עבר.
קוסאמה גדלה בעיר מצומוטו בשנות הארבעים של המאה העשרים, תקופה שבה התאפיינה מדיניות החוץ של יפן בשאיפות אימפריאליסטיות, כבת למשפחה שהתפרנסה ממשתלה שהייתה בבעלותה. ב־1948, כשמלאו לה 19, עברה לקיוטו כדי ללמוד את סגנון הציור המסורתי ניהוֺנֽגָא בבית הספר העירוני לאמנות ולאומנות. בהמשך התמחתה בסגנון יוֺגַא — ציור יפני בסגנון מערבי, המקושר למודרניזציה המואצת ביפן באותה עת. בשלהי שנות החמישים עברה לארצות־הברית בעידודה של הציירת האמריקנית ג'ורג'יה אוקיף, שעמה התכתבה, ובשנות השישים החלה לזכות בהכרה גוברת בארצות־הברית ובאירופה. עבודותיה הוצגו במקביל בגלריות בניו־יורק, באמסטרדם, בהאג, באסן, במילאנו, ברוטרדם ובוונציה.
במרוצת הקריירה הארוכה שלה יצרה קוסאמה במגוון רחב של תחומים, בהם ציור, קולאז', פיסול, וידיאו, מיצג, מיצב, אופנה, ספרות ומוזיקה. בין השאר, היא מרבה ליצור סביבות שאופפות את הצופה, בהן "חדרי אינסוף" מחופי מראות ומיצבים גדולי ממדים — את שני האחרונים שבהם יצרה במיוחד עבור התערוכה הנוכחית — המבקשים להעניק לצופה חוויה רב־חושית סוחפת ומהפנטת. האינסוף והעֲלָמה עצמית הם נושאים חוזרים בעבודותיה של קוסאמה. דגמים אובססיביים של נקודות ורשתות מכסים משטחים בתבנית חזרתית אינסופית, ומראות מייצרות חללים מסחררים המשכפלים את מבטנו. קוסאמה מטשטשת את הגבול בין האדם לבין העולם הסובב אותו, בשאיפה להתרחבות ולהתפשטות עד אין קץ.
התערוכה מאורגנת על ידי גרופיוס־באו, ברלין, בשיתוף עם מוזיאון תל אביב לאמנות.
—
הביקור בתערוכה כולל עמידה בתור לכמה מיצבים.
שעת הכניסה על גבי הכרטיס מציינת את מועד הכניסה למוזיאון (לא למיצבים ספציפיים בתוך התערוכה).
—
בתערוכה 4 חדרי אינסוף: 2 חדרי הצצה ו־2 חדרים שיש להיכנס אליהם.
הכניסה לחדר אינסוף אפשרית לאדם או שניים בלבד בכל פעם.
לכל מבקר יוקצו 30 שניות לשהייה בחדר ולצילום, ולאחר מכן תתבקשו לצאת מן החדר. אנא כבדו את מגבלת הזמן כחלק מחוויית הצפייה.
חדר האינסוף, אורו האינסופי לנצח של היקום מאיר את החיפוש אחר האמת, חשוך וקטן, וכולל חללים מחופי מראות ובהם אורות לד שצבעיהם משתנים באיטיות. הדבר עלול להוות טריגר להתקף בקרב מי שסובל מאפילפסיה פוטוסנסיטיבית. למבקרים הרגישים לאורות מהבהבים או לחללים סגורים וחשוכים, או לבעלי גיוון עצבי (neurodiversity) העלולים לסבול מגירוי-יתר, מומלץ שלא להיכנס לחדר.
—
הסרט שמוקרן בתערוכה מכיל תכנים שעלולים לא להתאים לכל הצופים
זר של אהבה שראיתי ביקום, 2021
מראה הצבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה