תערוכה חדשה במוזיאון האדם והחי בפארק הלאומי ר"ג
אליעזר זוננשיין, אמן, 1967
אגד פרחי בר וחרקים בארץ ישראל
יומן רשמים, הדפסת אופסט.
אוצרת: אסתי פרקל
פתיחה יום חמישי 9.2.17 בשעה 12:00
התערוכה תהיה פתוחה עד סוף אפריל 2017
מוזיאון האדם והחי יציג פריטים נבחרים מתוך יומן הרשמים המלווה את "אגד פרחי בר וחרקים בארץ ישראל" של האמן אליעזר זוננשיין. האגד הוא פרי עבודת מחקר מקיפה שעשה האמן במשך כארבע שנים. הוא כולל 59 קומפוזיציות צבעוניות בהדפסה דיגיטלית, של פרחי בר וחרקים שהאמן ליקט מרחבי הארץ. יומן הרשמים, בהדפסת אופסט כולל את הקומפוזיציות ולצידן הערות, הגיגים, סיפורים אישיים ועובדות מדעיות שכתב זוננשיין על כל מין וזן, בכתב ידו.
האגד עצמו ובצידו יומן הרשמים הוצג לפני שנתיים במוזיאון ישראל, כחלק מתצוגת האוסף החדש (המוזיאון רכש עותק מהודר וחתום ממהדורה מוגבלת).
להלן טקסט האמן המלווה את האגד
צריך להיות בשום מקום בשביל להבין שאין מקום כזה
אני מניח שאין ילד שאינו זוכר מפגש עם ניחוח הנרקיס, רשת עכביש מושלמת על שער הכניסה לחצר, חיפושית משה רבנו (מושית השבע) נחה על דש החולצה או עם צרחות היסטריה ממקק מגעיל.
דומה שככול שאנו מתבגרים אנו מתרחקים מהמרחב הטבעי הקרוב שלמרגלותינו, וכמו מטפס הרים עולים גבוה גבוה אל פסגת הר שממנו אפילו העצים הגדולים אינם אלה כתמי צבע. זאת, על אף שבכל עץ ומתחת לכל סלע מסתתר מיקרוקוסמוס, עולם עשיר של פלאות, חכמה ותחכום, ואולי אפילו עתידנו. אין חרק או צמח, אכיל או מזיק, שאינו יכול להעשיר את עולמנו בתחומי המזון, הרפואה, איכות הסביבה או הטכנולוגיה. אנו מתבשרים על התחממות כדור הארץ, על התפוצצות האוכלוסין, על עליית גובה פני-הים ועל המחסור במים ובאנרגיה וממשיכים להביט אל הכוכבים, לחלום כבני אלים, לשכוח ולדרוס את מה שלמרגלותינו, את עתידנו.
עד כאן לא אמרתי דבר חדש, וגם ה''אגד'' אינו מגלה חרק חדש או ממליץ על צמח רפואי לחליטה בתה. לא צירפתי מחקרים, לא הפלגתי בסיפורים מיתולוגיים, לא הצגתי את גלגולו של חרק או פרוק רגליים (ביצה, זחל, גולם). לא רדפתי אחרי נקבה לשם הצגתה לצד הזכר ולהפך, לא הצגתי משפחה שלמה של זנים ועוד הרבה דברים שיכולתי להוסיף לא הוספתי. אינני ביולוג, טקסונום, בוטניקאי או אנטמולוג, וכמו לא די בכך - אני גם חסר סבלנות, נטול יכולות ראליות, סוליסט מוצהר, ואף גרוע מכך - הזיכרון שלי מעולה בלא לזכור דבר כמעט.
בגיל עשר עברנו מהשיכונים הצפופים של שכונת שפרניצק בחיפה לבית מבודד ורחוק בסוף שכונת דניה. לא היו שם שכנים או חברים, רק הרי טרשים - ירוקים ומלבלבים בחורף, יבשים וקוצניים בקיץ. ברשותי היה רק ידע מדעי בסיסי והספרות הטקסונומית היבשה לא עניינה אותי. מבחינתי, גדלתי בשום מקום ולא היה תחליף למגע הקרוב עם עקרב שחור בצנצנת, עם בצבוצו של צבעוני יחיד מתוך סבך או עם ניחוח אדמה אחרי הגשם מתובל בריח נרקיסים, קורנית בר ואלת המסטיק. את כל אלה, שהיו כמו שכניי החדשים, אי אפשר לבטא בשום ספר, מגדיר או אגד.
זמן רב ביטלתי כל מחשבה על הפקת מגדיר משלי. להציג בביאנלות, במוזיאונים ובתערוכות מכובדות נראה לי הרבה פחות מורכב מלחבר ספר טקסונומי משלי. רק על איסוף המידע הייתי יכול לבזבז חיים שלמים. בקיץ 2011, אחרי קרוב לשלושים שנה של הימנעות, התחלתי. אין ביכולתי להציג את כל המידע על כל פרט ופרט. במקום זה, השתמשתי ביכולותיי הטכניות והיצירתיות. שמתי דגש רב בייחודו הצורני והאסתטי של כל פרט והוספתי כמה מילים אישיות, רישומים והגיגים. השקעתי זמן ומאמצים רבים מאוד בניסיון למצוא את שמם המלא של כל החרקים גם בערבית. ביולוגים ואנטמולוגים ערבים שפגשתי אמרו לי בצדק שהמשימה בלתי אפשרית. לא לכל הזנים היו שמות, ולכן נאלצתי, אחרי שנה מתסכלת, להמציא חלק מהם בעזרת ידידי עאטף חלאחלה.
אגד זה אינו תחליף לאנציקלופדיה או למגדיר מדעי ואינו עומד בסטנדרטים שלהם. מטרתו העיקרית היא לפתח התעניינות אמנותית ומדעית בחלק מן הטבע העשיר שעדיין חי סביבנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה